יהדות וקבלה
"תורת הנפש" בראי הקבלה היהודית מורכבת ורבת היבטים ומשקפת מגוון תפיסות ששררו בקרב המקובלים. ישנם מקובלים המדברים על שני חלקים לנפש כגון הרמב"ן, יש המדברים על שילוש הנפש כמו בספר הזוהר, וישנם מקובלים המדברים על חמשת חלקי הנפש, כדוגמת האר"י. ריבוי הבחינות בנפש, על שורשיה ושורשי שורשיה, ועל הניצוצות הנמשכים מהם, מקביל לריבוי העולמות והאורות שראה האר"י במערכת האלוהות (התפיסה שכלל הנשמות של כל הדורות כנוסות באדם הראשון).
יין ויאנג – האר"י קובע שזריזות וקלילות תנועה, גם בגוף וגם בנפש, הן ביטוי לכוח האב ואילו כוח האם מתבטא בכבדות ובאיטיות.
התוצר של הזיווג בין הזכר לנקבה האלוהיים הוא נשמות בני האדם. ביחס לנשמה, הגוף הוא נקבה. הבריאה היא נקבה ביחס לאל. אדם קדמון נחשב זכר ביחס למה שנברא מתוכו, אך ביחס לאל הוא למעשה חווה קדמונית, כלומר נקבה.
המוח לצורך העניין אינו מסוגל לתת הוראות בענייני אמונה, אהבה, שנאה ורגשות אחרים, כי אין המוח עוסק בתחום המופשט – זוהי תפקידה של הנשמה.
ספר הזוהר נחשב ליצירה החשובה ביותר במיסטיקה היהודית, מתסמך על פסוקי התורה בעיקר ככלי לאישוש ולגיבוי דעותיו של מחברו בשאלות הקיומיות והמציאות הקוסמית.
פילוסופיה סינית
בהקבלה לכך, זרם הטאואיזם בסין העתיקה הוא זה שמיפה את נושא חמשת חלקי הנשמה של האדם ונתן להם ביטוי כבסיס לתורת הפילוסופיה הסינית. נקודת המוצא היא ששורש החיים טמון בנשמות, וכי כל חלק מהנשמה מתייחס לאספקט תודעתי אחר של האדם.
התפתחות האלכימיה הטאואיסטית בסין הייתה במקביל להתפתחות הרפואה הסינית, אשר נשענה על מקורות אלו. לטאואיסטים היה ברור מה מגדיר חיוּת של הגוף. בדומה לדעת האר"י, הם האמינו שחיים יורדים לגוף עם ההתעברות בחיבור בין היין ליאנג, בין תמציות האב והאם. ההבנה שלהם על נשימת הגוף הביאה לפיתוח Wu Shen, חמשת הנשמות, אשר מתארות את המערכת הדחוסה שביטויה הוא הגוף, מערכת אשר הן מרוממת והן מייצבת את רוחו ותודעתו של אדם.
חמשת האספקטים של הנשמה בפילוסופיה הסינית
Wu shen 五神
מבוא
כמו מערך הצ'אקרות הידועות מהודו, חמשת חלקי הנשמה נועדו לאזן בין האספקטים של היאנג והיין שבחיים. כך גם הרעיון של הנשמות מבוסס על ההכרה באלוהות הטבועה בנקבי ובזכרי, שמיים וארץ.
כמו הצ'אקרות, הנשמות מתקיימות בגוף המעודן האנרגטי, מערך בלתי מוחשי, אך חיוני ושופע חיים, והן מעצבות קישור אווירי בין תחומי הרוח והחומר. ישויות הנשמה תומכים בריפוי המשולב של הגוף, התודעה והרוח.
חמישה חלקי ה-shen עומדים לעד. לעומת התמציות שמתכלות, חלקי הנשמה נוכחים לאורך כל נתיב הגורל של האדם. החלקים הללו אינן ישויות שניתן להגדיר ולתפוס כמו גוף מוחשי או בפעילות הכימית שבו, אלא הם עקרונות פשוטים לאופן הפצת האנרגיה בתוך הגוף. לכן, הם לא יכולים להתקיים בנפרד אחד מן השני, והם עובדים בשיתוף פעולה עם שאר סוגי הצ'י שקיימים הגוף.
הנשמות הן ביטוי לשמיים שבתוכנו, הן מנהיגות אותנו ומגנות עלינו, ובהתאם על האדם לשמור עליהן.
SHEN – עיקרון החיים
Shen– הוא ההשראה השמיימית ובגוף האדם הבית שלו הוא בלב. הוא מהבהב כמו כוכב והוא עיקרון החיים והאחדות שלו. כשם שהוא משויך לאלמנט האש, shen מגיב במהירות לגירויים. השמיים בעזרתו "חודרים" ומנחים את כל המין האנושי. Shen הולך וחוזר, אין עליו שליטה ולכן הינו "חופשי".
HUN – הכי קרוב ל-shen
הצ'י השמיימי, בעל תנועה יאנגית, נוטה להמריא למרומים והכי קרוב ל-shen. HUN זורח במרומים. בזמן החיים, הוא זה שאחראי על האינטיליגנציה, השכלה, רגישות, רוחניות ודמיון. על מנת לעשות כן, HUN חייב להיות מעוגן ב-YIN על מנת להחזיק אותו יציב ולמנוע את בריחתו לשמיים. במוות הגוף, הוא הופך לנשמה נאדרת בשמיים. HUN שוכן בכבד שמעגן אותו לארץ, הוא המחסן הגדול, השומר של הדם. HUN מקנה איכות רוחנית לדם. אדם שאוכל ושותה כראוי, שנושם אוויר נקי וצח, שמזין את עצמו בשיחות מרוממות ומוזיקה נהדרת, מחזק בעצמו את בסיס הכוח הרוחני של HUN.
PO – הנשמה הארצית
הצ'י הארצי, בעל תנועה יינית, נשמה חושית, נוטה "לקבור" ולספק את עצמו במעמקים. הוא הנשמה הארצית, הוא ההיפך מהירק שמיוחס לאביב, לאמלנט העץ ולכבד, כי הצבע שלו לבן. PO מוגבל ביחס לחלקי הנשמה הקודמים, משום שהוא נכנס ויוצא דרך פתחים והוא חייב לפעול רק במסגרתם. במוות הגוף, הוא שב לארץ, הבשר ועצמות נקברים ומתאחדים עם האדמה דרך הפתחים התחתונים. במהלך החיים, PO אחראי על תנועת החיים, תחושות, תגובות ועל האינסטיקטים. על כן, הריאות אוצרות את PO. הריאות מאספות את הנשמות והאנרגיות, כמו פעילות עונת הסתיו.
HUN ו-PO הם בני זוג, האיחוד שלהם היא חיים, פירוד ביניהם הוא מוות.
YI – זיהוי ואבחנה
מבטא את המשמעות, חשיבות, כוונה, דיעה, טעם וכיוצב' ( .(Intentהלב מזהה ובוחן ומגיע להחלטה אם ההדהוד שמגיע אליו הוא אמת והאם הוא מתיישב איתו ועם כל "הממלכה". YI מהדהד בגוף ובא לידי ביטוי באדם בצורה של חשיבה וקולות, דיבור ומחשבות, פעולה ומעשים. זו יכולת ההכלה וההתרוקנות של הלב שמארגן ולוקח בחשבון מה מוצג בפניו. מיקומו של YI הוא במרכז החזה, מקום האינטיליגנציה, המודעות, הרגשות והשקפות אישיות. המיקום הזה מדומה ללב גרעין פרח הלוטוס שממנו עלי הכותרת פורחים וגדלים, מרכז הפיקוד.
ZHI – רצון לחיים
חלק בנשמה שמאפשר את הרצון לחיים, המשאלה, המטרה והשאיפה (Will). הוא תנועה שמתחילה מהלב ונדרש רצון על מנת שמשהו יתחיל. הרצון מעגן את הרגשות והרגשות הם הביטוי של התנועה של כל אחד מחמשת איברי Zang. כאשר ZHI פועל, האדם מקבל את כל מה שהחיים דרך הלב זיהו כאמת, מקובלים ומועדפים והלב רגוע. אדם יכול לבטא את עצמו ולהקרין את אורו. ZHI עולה באומץ ומהבטן ומתיישב היטב עם הכוונה והלב, כיוון שאדם יודע מה הוא רוצה וכיצד לעשות.
YI ו-ZHI הם בני זוג, האיחוד שלהם מהדהד את השמיים המוקדמים והמאוחרים באדם, עליהם
הכליות והטחול מונהגים. הם מייצגים את התוצר בהימצאותו של הנשמה בגוף האדם.
חמשת האספקטים של הנשמה בראי היהדות
מבוא
האדם הראשון נברא בתחילה כמהות רוחנית, נשמה קוסמית הכוללת בפוטנציאל את כל היקום. חטא האכילה של האדם הראשון גרם לפיצול נשמתו לחלקים, רסיסים וניצוצות. פיצול זה הביא ליצירת הקוסמוס וכל תכולתו, כולל עולמנו אשר המכיל: דומם, צומח, בעלי חיים ובעלי אנוש. בכל דבר התגלגל חלקיק מאותה נשמה קוסמית. כל חלקיק כזה הוא נשמה בפני עצמה, הכוללת בפוטנציאל את כל היקום ב"זעיר אנפין".
כל החלקים שואפים להתאחד שוב לנשמה הקוסמית כפי שהיה במקור.
אופי הנשמה קשור לחלק של הגוף הרוחני שנותק מהאדם הקדמון.
הנשמה היא שם כללי, אבל היא לא כל החלק הרוחני שבאדם. לפי האר"י, נשמת האדם כלולה מחמישה חלקים הנקראים: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה (נרנח"י) ולכל חלק "פרצוף" אחר שיש בעולם. החלקים המתגלגלים בעולמנו הם נפש, רוח ונשמה בלבד (יחד או בנפרד) [ספר הזוהר], ואלו שלושת השכבות שהאדם חייב לתקן בעולם הזה. לכל אחד מהפרצופים הנ"ל יש אור וכלי, נשמה וגוף. לחלקי הנשמה יש תפקידים שונים. חמשת חלקי הנשמה נפגשים בזמן השינה.
ככלל, כל חלקי הנשמה וכל מלבושיה הם נצחיים ואינם כלים במות הגוף.
הנפש – הפעלת הגוף ואיבריו
הנפש מתערה באדם מיד עם היווצרותו: עם הגיעה לרחם האם, מסייעת הנפש בבניית ונתפתחות גוף העובר, ועד יום מותו, והיא שוכנת בדם. הנפש המתדבקת בגוף משולה לנר הדבוק לפתילה ואין הוא יכול להפרד ממנה ואין הוא יכול להיתקן ולהתקיים אלא באמצעותה. הנפש היא הרובד הרוחני האחראי על התאווה, התאבון, הרגש, הכבוד הבושה ועוד. הנפש אחראית על הקיום החיוני, בבניין הגשמי ובקיום הפיזי של הגוף. הנפש היא המנגנון שמאחד את כל רכיבי הגוף, התאים, הדם, וכדומה לכלל פעולה אחת, היא המצמיחה, המשמרת והדואגת לבנייתו של הגוף ובלעדיה לא יתכנו חיים. הנפש היא האחראית להתעוררות הרגשות כתוצאה מגירויים חיצוניים. הנפש מיוחסת לעולם הרוחני החמישי שנקרא "עולם העשייה" ושממנו יצאה ספירת ה"מלכות של יסוד". בסיום תהליך התפוררות הגוף, משתחרר חלק הנפש ושב למקור האור האלוקי.
הרוח – עולם הרגשות
בהגיע האדם לגיל 12-13 מצטרפת לנפש גם הרוח. זהו הרובד הרוחני שלנו האחראי על הדיבור, האומנות היצירה, ההבעה והתקשורת, האהבה ועוד. הרוח באה מעולם היצירה שמעל עולם העשייה (לימוד התורה שבכתב ובעל פה). שכבה שהיא מעין זכר לעומת הנפש הנקבית, כלומר הרוח מספקת לנפש את האפשרות לפעול את כל פעולותיה. מפעולות מכניות לפעולות שיש מחשבה מאחוריהן (סיבה ותכלית). תפקידה לתווך בין הנפש לנשמה, ובכך היא מסמלת שלב בהתפתחותו של האדם. הרוח היא מדרגה שעל האדם לזכות בה. מטרת הרוח להוות "כיסא לנשמה". האינטואיציה ששייכת לחשיבה מעמיקה, קשורה לעולם הרוח – הבחנה בין טוב ורע, בין נכון ללא נכון, כושר שיפוט בריא, ראיה וכניסה אל העולם הרוחני, כדי להגיע לאמת הנצחית. הרוח מיוחסת לעולם הרוחני הרביעי שנקרא "עולם היצירה" ושממנו יצאה ספירת ה"זעיר אנפין" (יצירתיות מופשטת).
הנשמה – כוחות השכל
בהגיע האדם לגיל 20 מצטרפת לנפש ולרוח דרגת הנשמה והיא החלק הרוחני העליון ביותר שמתפשט בגוף. היא הרובד הרוחני שלנו האחראי על המחשבות, ההבנה וידיעה, הניתוח והשכל. הנשמה טהורה תמיד והאדם איננו יכול לפגום אותה, אלא לעמעם את הופעתה והתגלותה בו. הנשמה באה מעולם הבריאה (לימוד סודות התורה, הקבלה עצמה), ומחייבת יגיעה ועמל רב להשיגה. היא מסמלת את דבקותו של האדם באלוהים ואת יכולת השגתו את סודות החכמה. מעמדה הרם נגזר מהיותה נשמה מנשמת אפו של הקב"ה. הנשמה היא יצירת אמנות, ברואה מסוד החכמה. הנשמה מיוחסת לעולם הרוחני השלישי שנקרא "עולם הבריאה" ושממנו יצאה ספירת ה"בינה".
חיה – נשמת הנשמה ואחראית על הרצון
למעלה משלוש הנ"ל נמצאת החיה: נקודת הרצון, הכתר, הביטוי של משיכה פנימית שקשה לעקוב אחר סיבתה. הנביא יחזקאל אומר: "כי רוח החיה באופנים" (יחזקאל א,כא). באופנים השונים של הזהות נמצאת החיה. זהו כח החיים שבאדם המקיף את כל צדדי ואופני האישיות. החיה הינה ישות הכוללת בתוכה את שלושת הישויות הראשונות, שהן הבסיס של האדם. חיה מיוחסת לעולם רוחני שני שנברא שנקרא "עולם האצילות", שממנו יצאה ספירת ה"חכמה" שכללה בתוכה את דרגת הנשמה השניה בחשיבותה (מבחינת עצמת האור האלוקי שבה).
יחידה – אחיזה באינסוף
למעלה מזה, קיים בכל אדם קשר בינו לבין הקב"ה. בכל אדם יש נטיעה או אחיזה באינסוף, ואחיזה זו נקראת יחידה. היא אינה יכולה להתגלות כתחושה. דרגת ה'יחידה' אינה מושפעת או משתנה כתוצאה מדבר כלשהו, ומשמרת את חיבורה המתמיד עם הקב"ה. יחידה מיוחסת לעולם רוחני ראשון שנברא שנקרא "אדם קדמון", שממנו יצאה ספירת ה"כתר" [מתוך 10 ספירות שמכילות את אורות (אנרגיות) הנשמה] שכללה בתוכה את הדרגה הגבוהה ביותר של הנשמה.
מניתוח המידע שהובא כאן, הסקתי שניתן להקביל בהפשטה בין חלקי הנשמה בפילוסופיה הסינית וביהדות, וכי קיימים קווי הדמיון רבים ומשותפים, אשר מאפשרים להניח שהכוונות שעמדו בבסיס התורות הללו זהות ובראשן קיומו של האינסוף, האחד, הניצוץ הנצחי שממנו הכל נברא.